אולימפיאדת ברלין 1936

  למשחקים האולימפים בברלין 1936 שנערכו בגרמניה הנצאית  יצאתי  יחד עם נבחרת האתלטיקה האמריקנית שמנתה 66 אתלטים, עשרה מהם שחורים‏ ולם דווקא מדליית הזהב השנייה שלי אותה השגתי ב-4 באוגוסט בתחרות הקפיצה לרוחק, היא הזכורה מכולן. בגמר התחרות אני ניצחתי עם קפיצה של 8.06 מטר. אך הרגע הגדול ביותר בה התרחש דווקא במוקדמות. אני קפצתי 2 קפיצות במוקדמות, ובשתיהן פסלתי. הקהל בברלין היה מרוצה מכך, כי אני הייתי שיאן העולם והיחידי שאיים על   לוץ לונג, הקופץ לרוחק הגרמני. בטרם נכנסתי למסלול ההרצה, לקראת הקפיצה השלישית - קפיצה שאם יפסל בה יודח מהתחרות, ניגשתי והייתי מתוח, ובמחווה ידידותית ייעץ לי לסמן במגבת את קו הזינוק כדי להימנע מפסילה‏ אני עשיתי כעצתו, עברתי בצורה נקייה את הקפיצה השלישית ועלתי לגמר, שם כאמור ניצחתי את לונג וזכתי במדליית הזהב. בטקס חלוקת המדליות התחבקתי עם לונג, אולם החברות לא החזיקה מעמד זמן רב, שכן לונג נהרג במלחמת   העולם השנייה בשנת 1934. על החברות הקצרה שלהם אמרתי  "גם אם תיכחו את כל הגביעים והמדליות בהם זכיתי, הם לא יתקרבו לכדי הידידות בת 24 הקאראט ביני לבינו. היטלר בוודאי השתגע כשראה אותנו מתחבקים ככה. החלק העצוב בסיפור הוא שמאז לא ראיתי אותו יותר, הוא נהרג במלחמת העולם השנייה"

לאחר האולימפיאדה הובלטה הטענה כי היטלר עזב את הצטאדיון האולימפדיה של ברלין כדי לא להעניק לי מדליה וללחוץ את ידי. אמינות הפרט מוטלת בספק, ולפי מקורות אחדים הסיבה לעזיבתו של היטלר שונה לגמרי. הם טוענים שלאחר שביום התחרות הראשון בירך היטלר את המנצחים הגרמנים בלבד, הוא נדרש על ידי הוועדה האולימפית לברך את כל המתחרים - או לא לברך אף לא אחד מהם. היטלר בחר באפשרות השנייה ועד גמר התחרויות הוא לא העניק מדליות ולא בירך את המנצחים, שביניהם אני. ניצחונותי היוו מכה קשה לתעמולה הנאצית ולהיטלר. אך ל-110,000 הצופים הגרמנים באצטדיון זה לא הפריע, והם דווקא אהבו אותי והריעו ל נמרצות לאחר זכיותי  ברם, דווקא בארצות הברית העריכו אותי פחות.  התייחסתי לכך באומרו: "כשחזרתי למולדתי, לאחר כל הסיפורים על היטלר, עדיין לא יכולתי לשבת בקדמת האוטובוס; הייתי חייב ללכת לדלת האחורית. גם לא יכולתי לגור היכן שרציתי. אמנם לא הוזמנתי ללחוץ את ידו של היטלר, אך גם הנשיא בבית הלבן לא הזמין אותי.