אני זוכר היטב את היום הזה, היום בו הבנתי כי אני הולך להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל.
התרגשתי מאוד מהבחירה של חיל האוויר בי כאסטרונאוט הישראלי הראשון.
אני זוכר את ה16.1.2003 כיום בוא הגשמתי חלום כיום בוא עשיתי היסטוריה והמראתי בתור האסטרונאוט הישראלי הראשון. נזכר ברגעים שלי צועד לעמדת השיגור מתיישב ומצפה להגשמת החלום. עלינו על החללית כ7 אסטרונאוטים עם משימות שונות, אך קשה לי לשכוח את הרגשות שעברו אצלי בלב. הגעגועים למשפחה, לחברים, ולכל מי שמחכה הרחק בכדור הארץ. ידעתי שאסור לי לפשל ושביצוע המשימות שנשלחתי על ידי מדינת ישראל חייב להעשות בקפדנות רבה.
ימים אחדים עברו והתחלתי להתרגל לכל הרעיון שאני בחלל ואני חייב לציין שלא קל לחיות בחלל ללא כוח משיכה, דברים רבים שלנו נראים קלים בחלל הפכו לקשים יותר כמו לאכול, לשתות, אפילו שימוש בשירותים. אבל ידעתי שכל זה לתקופת זמן קצרה ובעוד מספר ימים אנחנו חוזרים לכדור הארץ.
1.2.2003 היום הנורא בחיי. זה היה אמור להיות יום החזרה שלנו. תרגלנו בבסיס חזרות כאלה המון פעמים אך כלום לא דמה למה שקרה באותו היום. הכניסה שלנו אל האטמוספרה הייתה לא נכונה והחללית התפרקה.
כנראה שזה הסף של המסע שלנו...
אילן רמון 20.6.1954 - 1.2.2003
אלון, התיאור שלך בגוף ראשון מעניין ומעביר את תחושת ההתרגשות,המישלב הלשוני שלך בינוני, יש מקום לערוך הגהה לפני פרסום.
השבמחקומדוע כתבת "כ 7 אסטרונאוטים" - מספרם היה מדויק וכחבר בצוות בטח אתה יודע כמה היו איתך במעבורת.
אני מאחל לך חיים ארוכים ובריאים